עו"ד בן צדוק ואח' נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:

1.המערערת הגישה תביעה (ת.א. 74932/04) על סך של כשני מיליון ₪ כנגד המשיבים, שעילתה קבלת תגמולי ביטוח ופיצויים בגין שני אירועים בהם הועלתה באש דירתה.

השריפות התרחשו בתאריכים 27.11.03 ו-30.11.03 או בסמוך לכך, וככל הנראה מדובר בהצתות במזיד.

אין חולק, כי המערערת ביטחה את הדירה ותכולתה אצל המשיבה 1 (להלן: המבטחת), וזאת באמצעות המשיב 2 (להלן: הסוכן), אשר הינו הבעלים של המשיבה 3 (להלן: סוכנות הביטוח).

המבטחת דחתה דרישתה, בטענה כי הפוליסה בוטלה עוד קודם להתרחשות האירועים האמורים.

2.בית משפט קמא (כב' השופטת דליה אביגיא) בפסק דין ארוך ומפורט, דחה את התביעה בקובעו, בין השאר, מספר קביעות עובדתיות, אשר בגינן מצא מקום לדחות את התביעה, כך גם התייחס למספר טענות משפטיות אשר בגינן הגיע למסקנה אשר הגיע.

בכל הקשור לנסיבות והסיבות לביטול הפוליסה, קבע בית המשפט כי בניגוד לטענת המערערת, הביטול לא נעשה ביוזמת הסוכן, וכתגובה על כך שהמערערת פנתה לדרגים בכירים במבטחת בהתייחס לנושא ביטוחי קודם, אלא שהביטול נעשה מיוזמת נציגי המבטחת עצמה, וזאת נוכח הסיכונים החריגים של הביטוח, במשולב עם עבר תביעות והסיכון המוראלי באישיות המערערת, וכי הפנייה החריגה למנכ"ל המבטחת היוותה את הטריגר לבדיקת ביטוח המערערת על כל היבטיו.

בהתאם, דחה בית המשפט את גרסת המערערת על מזימה שכביכול רקם הסוכן לביטול הפוליסה, והוציאה לפועל בקנוניה עם המבטחת או מי מנציגיה.

עוד קבע בית המשפט כי הן מבחינת תנאי הפוליסה והן מבחינת הדין, זכאית הייתה המבטחת לבטל את הפוליסה, אם כי יש מקום לבחון אם אכן הביטול נעשה בתום לב.

בית המשפט לא שוכנע כי ביטול הפוליסה היה נגוע בחוסר תום לב, וכי על כן אין הצדקה לביטולה, וקבע כי המערערת לא עמדה בנטל זה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הביטול נבע מתוך שיקולים רלוונטיים וענייניים של כדאיות וכן לאור אישיות המבוטחת.

עוד מצא בית המשפט כי המבטחת לא נצרכה להנמקה וכאילו בהעדרה, מדובר על חוסר תום לב.

בהתייחס למועד הביטול, קבע בית משפט קמא, שאכן הביטול אמור להיכנס לתוקף במועד מאוחר יותר מאשר ציינה המבטחת במכתבה, אולם מועד זה חלף עבר לו.

בית המשפט הדגיש כי מטעם הסוכנות ביררו עם המערערת אם ביטחה את דירתה אצל מבטח אחר, תוך שבית המשפט מציין כי המערערת לא פנתה ולא הלינה בפני המבטחת על הביטול, למרות שמדובר במבוטחת מנוסה, בעלת רכוש רב ומודעת היטב לנושא הביטוחי.

עוד ציין בית המשפט, כי אכן על פי תנאי הפוליסה קיבלה המערערת החזר כספי של דמי הביטוח בגין הביטול, בהמחאה שפדתה וכשהוא מקבל את גרסת הסוכן, לפיה הוסבר למערערת כי מדובר בהחזרי פרמיה, תוך הסברים מפורשים.

לבסוף, ציין בית המשפט כי בכל מקרה לא פעלה המערערת להקטנת הנזק, ולמעשה התרשלה בכך שלא מיהרה לעשות ביטוח בחברה אחרת, התנהגות העולה כדי הסתכנות מרצון, כך גם לא הודיעה למבטחת, אם כשיטתה הפוליסה תקפה, על החמרת הסיכון.

3.המערערת בערעורה משיגה על קביעותיו השונות של בית משפט קמא, תוך הדגשה כי מחומר הראיות עולה שהסיבה לביטול הפוליסה נעוצה באותו נקם אישי של הסוכן, בעקבות כך שהמערערת העיזה לפנות למנכ"ל המבטחת ואף הצליחה בפנייתה, תוך הפניה למסמכים אשר מצביעים ותומכים בגרסתה זו.

משכך, לטענת המערערת אין צורך להידרש לשאלות האחרות, הואיל ואם ייקבע כי אכן הביטול נעשה שלא כדין, חבה המבטחת לפצותה.

בנוסף לאמור, טוענת המערערת כי אין לקבל את קביעת בית משפט קמא כאילו ידעה שמדובר בהחזר פרמיה, בה בעת שהעידה כי סברה שמדובר בהשלמת פיצוי.

כן חלקה המערערת על קביעותיו האחרות של בית משפט קמא, לרבות אודות חובת ההנמקה בעת ביטול פוליסה, תוך הפניה להוראות המפקח על הביטוח ולפסיקה הדנה בכך.